בש"פ 7021/11

תקציר

הכרעת הדין פותחת בקביעה כי בית המשפט בחן את החלטת בית המשפט המחוזי בעניינם של שני המשיבים ומצא כי יש לדחות את ערעור המדינה לטובת המשיב מס' 1 ולקבל את ערעורו של המשיב מס' 2. בית המשפט הכיר בקיומן של ראיות לכאורה ועילות מעצר, אך שקל גם את האפשרות להשיג את מטרת המעצר באמצעים פחות מגבילים, במיוחד נוכח הרישום הפלילי הנקי של המשיבים. באשר למשיב מס' 1 החליט בית המשפט להותיר על כנו את החלטת בית המשפט המחוזי, שכן החלופה המוצעת – שכללה העמדת המשיב תחת פיקוחם של ארבעה פקחים רציניים ואחראיים – נמצאה כשוללת הלכה למעשה את המסוכנות הנשקפת מן הפרט. בית המשפט הדגיש כי הבחירה בחלופת מעצר צריכה להיות מוכרעת בכל מקרה לגופו, וההסדר המוצע נראה מתאים. בעניינו של המשיב מס' 2 פסק בית המשפט לטובת ערעור המדינה בשל היעדר המלצה פוזיטיבית של שירות המבחן וציון תסקיר המעצר בדבר סיכון לעבירה חוזרת. בית המשפט הבהיר כי הוא אמנם אינו מחויב להמלצת השירות, אך יחרוג ממנה רק במקרים חריגים, מה שלא היה המצב הקיים. בניגוד למשיב מס' 1, המפקחים המוצעים למשיב מס' 2 – אמו ואחיו הגדול – לא סברו די בהם כדי להקטין את הסיכון. עם זאת, בית המשפט הותיר מקום לאפשרות לשחרר את המשיב מס' 2 אם תוגש הצעה חלופית, ובלבד שהמפקחים הפוטנציאליים יוכלו לאכוף את הגבולות הנדרשים. משכך, הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב מס' 1 בתנאים שקבע בית המשפט המחוזי, ואילו המשיב מס' 2 יישאר במעצר עד תום ההליכים, עם פוטנציאל שבית המשפט המחוזי ישקול מחדש חלופות אחרות. פסק דין זה ניתן ביום 28 בספטמבר 2011.