ע"א 148/96

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור בהתבסס על סעיף 35 לחוק הרלוונטי, המצהיר על בטלות כל הוראה בצוואה המזכה את מי שהכין או היה עד לעשיית הצוואה או תרם באופן ממשי אחר לעריכתה, לרבות בן זוגו של המוטב בצוואה. הסעיף קובע חזקה משפטית המבטלת צוואה, כולה או חלקה, עם הוכחת מעורבותו של הנהנה בעריכתה, בין אם המעורבות השפיעה על המצווה ובין אם לאו. הוראה זו פורשה בדרך כלל באופן צר על ידי בתי המשפט, והגבילה את הגדרת "הכנה" לניסוח טכני של המסמך. עם זאת, קיימת מגמה מתפתחת המעדיפה פרשנות גמישה יותר. במקרה דנן, מצא בית המשפט כי מעורבותו של המערער בהכתבת הצוואה לעורך הדין ותפקידו בהעברת הוראות המצווה נופלים בגדר פרשנותו המצמצמת של סעיף 35. בית המשפט ציין גם את תלותו הפוטנציאלית של המצווה במערער, אשר עלולה הייתה לפגוע ביכולתו של המצווה לעמוד על שיקול דעתו העצמאי בעת חתימתו על הצוואה. משכך, הצוואה נחשבת בטלה, והערעור נדחה. כן נדרש המערער לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין, ופסק הדין אושר על ידי נשיא בית המשפט ושופט נוסף.