בג"צ 5166/23

תקציר

השופט פותח וקובע כי יש להחיל את הביקורת השיפוטית על החלטות תכנוניות מקצועיות במשורה ולהגבילה למצבים בהם נפל פגם מהותי בתהליך קבלת ההחלטות. עיקרון זה חל במיוחד על החלטות שקיבלו תוקף על ידי הממשלה. לאחר מכן מתייחס השופט לטענות השונות שהעלו העותרים ומוצא אותן חסרות שחר. ראשית, הערעור על אישור היזם נדחה בשל השיהוי המיותר של העותרים בהעלאת טענותיהם. שנית, טענת עיריית כפר קאסם בדבר הבעלות על הקרקע נדחית מאחר שהעירייה לא הביאה כל ראיה תומכת. בנוסף, גם אם טענת העירייה הייתה נכונה, המדינה לא הייתה מחויבת להשיב את הקרקע. שלישית, השופטת מקבלת את עמדת המשיבים באשר לתקינות ההליך התכנוני, לרבות תפקידו של אגף הבינוי והליך שיתוף הציבור. השופט דוחה גם את טענות העותרים בדבר השלכותיה של התכנית על זיהום סביבתי וסיכונים ביטחוניים, וקובע כי אלה טופלו כראוי על ידי מוסד התכנון. השופט מדגיש כי אל לו לבית המשפט להתערב בשיקול הדעת המקצועי של מוסד התכנון, במיוחד כאשר הוא מתבסס על חוות דעת מומחים. גם הטענות הנוגעות לצדק חלוקתי ולמינוי החוקר נדחות, שכן בית המשפט אינו מוצא עילה להתערב בהחלטות מוסד התכנון בנושאים אלה. כמו כן, השופט מקיים את הליכי ההכרעה בין תכניות לבין הליך אישור הממשלה, ששניהם נמצאו סבירים. לבסוף, השופט מדגיש את חשיבותה של התכנית כפרויקט תשתית לאומי ומגיע למסקנה כי לא נפלו פגמים מהותיים בהליך התכנון. לפיכך, מוצע לדחות את העתירות, ולחייב את העותרים לשאת בהוצאות המשיבים.