ת"פ 8150/08

תקציר

בשנת 2004 התגרשו הנאשם והמתלוננת. התפתח מאבק משמורת על בנם הקטין. בשנת 2005 פסק בית משפט בלגי כי המשמורת על הבן מוענקת לאב וקבע זכויות ביקור לאם. למרות זאת, האם לקחה את הבן לישראל בניגוד לצו בית המשפט. האב פתח בהליכים בישראל להשבת הבן לפי חוק אמנת האג. לאחר מספר החלטות של בתי המשפט בישראל, לרבות בית המשפט העליון, האם עדיין לא קיימה את הוראות בית המשפט להחזיר את הבן לאביו. בסופו של דבר, הבן נעלם ומקום הימצאו לא נודע. הנאשם הואשם והורשע בהפרת הוראת חוק ובחטיפת קטין ממעצר. נגזרו עליה 12 חודשי מאסר בפועל ושישה חודשי מאסר על תנאי. הן הנאשם והן המדינה ערערו על גזר הדין ועל גזר הדין. בית המשפט העליון דחה את ערעורה של הנאשמת על הרשעתה, אך קיבל את ערעור המדינה, וכתוצאה מכך הורשעה הרשעה נוספת בחטיפה. עם זאת, בשל טיעונים חדשים שהציג הנאשם, הוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי לצורך מתן גזר הדין. בית המשפט קבע כי טווח הענישה על עבירת חטיפה ממעצר הוא שלוש עד שבע שנות מאסר. בגזר דינו של הנאשם שקל בית המשפט את נסיבות העבירה ואת נסיבותיו האישיות. בסופו של דבר נגזרו על הנאשם חמש שנות מאסר, עם ניכויים בגין מעצרים קודמים, ומאסר על תנאי בגין עבירות של חטיפה ממשמורת והפרת הוראת חוק. ביצוע גזר הדין נדחה ליוני 2013. השופט גם הוציא צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד הנאשמת והעניק לה את הזכות לערער לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.