תמ"ש 44311-01-19

תקציר

פסק הדין דוחה את תביעת התובעים לדירת אביהם המנוח, אשר נרשמה בבעלות הנתבעת, אשתו. התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שאביהם התכוון להחזיק בנכס כבעלות משותפת. הדירה נרכשה לפני נישואי בני הזוג ונרשמה על שם הנתבעת, והיא נותרה בבעלותה הבלעדית לאורך כל הנישואין. כוונת המנוח, כפי שמשתמע מחלוקת נכסיו המפורטת בצוואתו, הייתה שהדירה תישאר רכושה הבלעדי של אשתו. עוד קבע השופט כי נסיבות רכישת הדירה, מצבם המשותף של בני הזוג והיעדר הסכם ממון, תמכו כולם בבעלותו הבלעדית של הנתבע. התובעים, ילדיהם של בני הזוג, לא הביאו כל ראיה שסתרה את כוונתו הברורה של המנוח בנוגע לבעלות על הדירה. מכאן, שפסק הדין קובע כי הנתבע הוא הבעלים היחיד של הדירה ודוחה את התביעה. שני הצדדים יישאו בהוצאות המשפטיות שלהם.