ע"א 9694/01

תקציר

במקרה הנוגע לעיזבונו של זאב בן צבי ברגמן, השאלה המרכזית הייתה האם היורשים הידועים יכולים לרשת את כל העיזבון על רקע חוסר הוודאות לגבי יורשים מצד אמו של המנוח. לברגמן, שנפטר בשנת 1967, לא הייתה משפחה קרובה, ועיזבונו חולק בחלקו ליורשים מזוהים וליורשים לא ידועים מצד האם. מאמצים למצוא קרובי משפחה מצד האם במשך כמה עשורים לא הניבו תוצאות. בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע תחילה כי חיפושים נרחבים הוכיחו סבירות גבוהה לכך שלא היו יורשים מצד האם, מה שאפשר ליורשים הידועים לרשת את היתרה. עם זאת, האפוטרופוס הכללי ערער, בטענה כי יש צורך להוכיח באופן פוזיטיבי את אי קיומם של יורשים מצד האם. ערכאת הערעור הכירה בכך שנטל ההוכחה בתיקי ירושה מסוג זה מציב לא פעם אתגרים משמעותיים, במיוחד נוכח שיבושים היסטוריים כגון השואה. היא הגיעה למסקנה כי במקום לדרוש הוכחה מוחלטת או הנחות בדבר אי-קיום, יש להחיל סטנדרט של "שקידה סבירה". תקן זה מחייב ניסיונות יסודיים לאתר יורשים פוטנציאליים בשיטות שונות, לרבות חיפושים בינלאומיים והודעות לציבור, במיוחד כאשר מדובר בעיזבונות משמעותיים. בית המשפט החליט להעביר את התיק לבית המשפט המחוזי כדי שישקול את הצורך והיעילות הפוטנציאלית של פרסום הודעות לאיתור יורשים אפשריים. אם יימצא צורך בכך, יישאו המשיבים בהוצאות הפרסום. ההחלטה נועדה לאזן בין תביעות הירושה החוקיות של יורשים ידועים לבין הזכויות הפוטנציאליות של יורשים לא ידועים, ולשקף את המורכבות והרגישות של ניהול עיזבונות ללא פרופיל ירושה ברור.