פש"ר 1739/02

תקציר

השאלה המרכזית במקרה זה היא האם סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות, המטילים אחריות אישית על בעלי שליטה או גורמים המקורבים לחברה חדלת פירעון בגין מעשים ומחדלים מסוימים, חלים הן על הקפאת הליכים והן על הליכי פירוק. בית המשפט קובע כי ניתן להחיל סעיפים אלה על הקפאת הליכים באופן עקרוני, בעקבות התקדים שקבע בית המשפט העליון בעניין כספי נ' נס. בית המשפט מנמק זאת בכך שהקפאת ההליכים והפירוק חולקים את אותם יסודות בסיסיים: שניהם הליכי חדלות פירעון, ושניהם מספקים מנגנון להגנה על האינטרסים של הנושים. כמו כן, בית המשפט מדגיש כי אי החלת סעיפים 373 ו-374 על הקפאת הליכים עלולה ליצור פרצות לבעלי שליטה שפעלו שלא כדין, ולאפשר להם לנצל את הקפאת ההליכים כדי להתחמק מאחריות אישית. עוד מציין בית המשפט כי תכליתם של סעיפים אלה היא להרתיע מפני התנהגות פסולה באמצעות הטלת אחריות אישית רטרואקטיבית, ותכלית זו רלוונטית לא פחות בהקפאת הליכים כמו בפירוק. עם זאת, בית המשפט מדגיש כי יש לבחון את תחולתם של סעיפים אלה בהקפאת הליכים בכל מקרה לגופו, שכן במקרים מסוימים ניתן לדון באופן הולם יותר בבית משפט אזרחי. בהתייחסו למקרה הספציפי שלפנינו, בית המשפט מוצא כי הטענות כנגד הנתבעים, המבקשים לדחות את התביעה על הסף, הן חריגות. הנתבעים אינם מואשמים בגרימת קריסת החברה או בביצוע מעשים פסולים טיפוסיים שהובילו לחדלות פירעון. במקום זאת, הם מואשמים כי מכרו את החברה לרוכשים שהביאו לקריסתה לאחר מכן, בנסיבות בהן ידעו לכאורה הרוכשים כי הרוכשים יפגעו בחברה ובנושיה. בית המשפט מגיע למסקנה כי מקרה זה אינו מתאים לתחולתם של סעיפים 373 ו-374, שכן הוא מעורר שאלות מורכבות בדבר חובות הזהירות והאמון החלות על בעלי שליטה בחברות סולבנטיות. שאלות אלה ראויות יותר להידון בבית משפט אזרחי, במיוחד נוכח הבירור העובדתי הנרחב הנדרש. לפיכך, בקשת הדחייה מתקבלת.