ע"פ 70062/08

תקציר

הערעורים הם על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, שהרשיע את אלכסנדר סבקו, ארקדי וינשטיין, א.א. מרום סטון ויעקב ברלינסקי בעבירה של שימוש במרמה ותחבולה בכוונה להעלים מס. המשיבים זוכו מכל העבירות שבכתב האישום המתוקן אך הורשעו בעבירה "אחרת" לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מע"מ. המדינה ערערה על זיכוי המשיבים מהעבירות המקוריות שבכתב האישום, ואילו המשיבים ערערו על הרשעתם בעבירה "האחרת". עיקר המחלוקת נסובה סביב מעמדו של שדרין, שהוציא חשבוניות מס למשיבים. המדינה טענה כי שדרין לא היה קבלן משנה עצמאי אלא רק הוציא חשבוניות ככיסוי לעובדי המשיבים, ואילו המשיבים טענו כי הוא אכן קבלן משנה שביצע עבורם עבודות. בית המשפט ניתח בהרחבה את הראיות הנסיבתיות שהציגו הצדדים והגיע למסקנה כי המדינה לא הוכיחה מעבר לספק סביר כי שדרין לא היה קבלן משנה. עם זאת, בית המשפט הרשיע את סבקו וינשטיין באישום השני של ניכוי מס תשומות ביודעין באמצעות חשבוניות שהוציא שדרין, שכן הדבר לא היה שנוי במחלוקת והמשיבים לא הביאו כל ראיה לכך. בית המשפט הרשיע אותם גם באישום הרביעי של ניהול פנקסי חשבוניות כוזבים ורישום כוזב ברישומים החשבונאיים שלהם. באשר לאישום השלישי הרשיע בית המשפט את ברלינסקי ומרום בניכוי מס תשומות ביודעין באמצעות חשבוניות כוזבות שהוציא שדרין. בית המשפט הסתמך על הודאתו של ברלינסקי ועל ראיות נוספות כדי להגיע למסקנה כי היו מודעים לכך ששדרין לא היה נותן השירותים המפורטים בחשבוניות. בית המשפט דחה את ערעור המדינה באישומים הראשון, החמישי והשביעי, הנוגעים להוצאת חשבוניות מס כוזבות, יצירת מצג שווא ושיבוש הליכי משפט, בהתאמה, מחוסר ראיות מספיקות. בית המשפט קיבל גם את ערעור המשיבים על הרשעתם בעבירה "אחרת", שכן לא התבקש על ידי התביעה. לסיכום, הציע בית המשפט לקבל את ערעור המדינה בחלקו, ולהרשיע את המשיבים באישומים השני, השלישי, הרביעי והשישי; לדחות את יתר חלקי ערעור המדינה; ולקבל את ערעור המשיבים על הרשעתם בעבירה "אחרת". התיק הוחזר לבית משפט השלום לצורך מתן גזר הדין.