ע"א 4339/21

תקציר

הערעור שהגישו המערערים נדחה על הסף, שכן לא נמצאה עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי, לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018. המקרה עסק בתביעת איחור של נושה בהליך פשיטת רגל, כאשר החייבים לא הודיעו לנושים על צו פירוק. בית המשפט המחוזי נתן ארכה לתביעת החוב, שכן הנאמן הסכים שיש עילה תקפה בשל אי עמידתו של החייב. המערערים ערערו בעיקר על הממצאים העובדתיים, אך ערכאת הערעור סברה כי אין מקום להתערבות אלא במקרים חריגים, ובפרט בערעורים הנוגעים להחלטות רשמיות בתביעות חוב. בית המשפט הדגיש כי לנאמן שיקול דעת רחב ולא מצא עילה מוצדקת להתערב בהחלטתו, שהתבססה על ראיות ברורות, לרבות שיק חתום והודאת חייב. המערערים טענו כי לא ניתנה להם הזדמנות להציג את טענותיהם, אך מהפרוטוקול עולה כי ניתנו הזדמנויות רבות מהן בחרו להתעלם. בית המשפט גם דחה טענות לפיהן היה צורך לבחון מחדש את תביעת החוב באופן עצמאי, ואישר כי יש להגביל את הפיקוח השיפוטי, כאשר לנאמן חופש פעולה רחב בעניינים אלה. לפיכך, הערעור נדחה מבלי להתייחס להוצאות, שכן לא התבקשה תשובה.