ת"א 1632/03

תקציר

המחלוקת היא על הבעלות על זכויות החכירה של חלקת קרקע המכונה חלקה 373, גוש 6180 ברמת גן, עליה עומדים כיום שני מבנים. התובעת, החברה לשיכון אזרחי בע"מ, טוענת כי הקרן הקיימת לישראל בע"מ (קק"ל) הקצתה להם את זכויות החכירה בשנות החמישים, ויש לה ראיה לכך בדמות מכתב מקק"ל וחוזה, שבשניהם מצוין כי לתובעת הוענקו זכויות החכירה. עם זאת, הנתבעות – קק"ל ועיריית רמת גן – טוענות כי החוזה וחוזה הפיתוח שבא בעקבותיו מפרטים את החלקות שלגביהן יש לתובעת זכויות חכירה תקפות, והנכס נשוא הבקשה אינו אחד מהם. הנתבעים אף מביאים ראיות לכך שהנכס יועד לצורכי ציבור והושכר לעירייה בצורת תכניות וחוזים משנת 1951 עד 1965. בית המשפט פוסק לטובת הנאשמים. היא קובעת כי פרשנותה של התובעת לחוזים אינה סבירה, וכי הנסיבות החיצוניות אינן מצדיקות סטייה מלשונם הברורה של החוזים. זאת ועוד, התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לכך ששילמה דמי חכירה עבור הנכס נשוא הבקשה, או כי ההיתרים שקיבלה להקמת מבנה על הקרקע ניתנו על סמך מצג הבעלות בזכויות החכירה. בית המשפט מגיע למסקנה כי התובעת לא רכשה כדין זכויות חכירה בנכס, ומורה לתובעת לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪, בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית.