ע"פ 5224/10

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעור על עונשו של רוצח מורשע, אשר טען כי יש להפחית את חומרת עונשו בשל הפרעה נפשית חמורה, כאמור בסעיף 300א לחוק העונשין. ערכאת הערעור החליטה כי אין חריגה ברורה ממדיניות הענישה הראויה, ועל כן יש לדחות את הערעור. בית המשפט הסכים עם הערכת בית המשפט המחוזי את אישיותו והאימפולסיביות של הנאשם, כפי שתוארה על ידי הפסיכיאטר של הסנגור, וקבע כי אין מדובר ב"הפרעה נפשית חמורה" כהגדרתה על ידי האגודה הפסיכיאטרית בישראל. יתר על כן, בית המשפט מצא כי בעברו של הנאשם לא היו אירועים כלשהם הקשורים לחוות הדעת של ההגנה. גם אם בית המשפט היה מקבל את טענת ההגנה, חומרת ההפרעה הנפשית אינה עומדת בדרישות החוק הקבועות בסעיף 300א לחוק העונשין. בית המשפט הדגיש את חומרת העבירה, שהיא רצח אביו של הנאשם, וציין כי בית המשפט לא היה חייב לגזור על הנאשם פחות ממאסר עולם, גם אם חל סעיף 300א. השופטת ד' ברק-ארז הדגישה כי קביעת היקף תחולתו של סעיף 300א היא עניין משפטי, והשופטת נ' הנדל הצטרפה לדעת הרוב. לפיכך נדחה הערעור וגזר הדין המקורי נותר על כנו.