ת"פ 336/03

תקציר

הנאשמים, אם וגיסה לשעבר, הואשמו תחילה ברצח, אך במסגרת הסדר טיעון הופחת סעיף האישום להריגה. הם הודו באשמה בכתב אישום מתוקן שכלל גם חטיפה לצורך ביצוע פשע. הסדר הטיעון כלל עונש של 20 שנות מאסר לכל נאשם. השאלה שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם גזר הדין בגין חטיפה ירוץ במקביל או ברציפות עם עונש ההריגה. עובדות המקרה היו כי הנאשמים, תושבי ירושלים, חטפו את בתה בת ה-18 של אמה של הנאשם ולקחו אותה לחיפה, שם חנק אותה הדוד באמצעות חגורה ולאחר מכן השליך את גופתה לים. לקורבן הצעיר היו חיים טרגיים, שהתאפיינו בהזנחה והתעללות. המניע לביצוע הפשע של הנאשמים היה מורת רוחם מאורח חייה של הבת. הפרקליטות הדגישה את חומרת העבירה, במיוחד לאור יחסי הקורבן-אם, וביקשה לגזור עליה ארבע שנות מאסר רצופות בגין עבירת החטיפה. ההגנה, לעומת זאת, ביקשה מבית המשפט להטיל את העונש המוסכם של 20 שנות מאסר והדגישה את נסיבות חייהם הקשות של שני הנאשמים. בית המשפט הדגיש את קדושת החיים ואת חומרתה הרבה של העבירה, והסכים כי העונש המרבי הולם במקרה זה. בית המשפט קבע כי עבירת החטיפה חורגת מתחום סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי, ולכן ניתן להטיל את העונשים בגין שתי העבירות ברצף. בית המשפט התייחס גם לעקרון אחידות הענישה, שמצא כי יש להחיל במקרה זה, בהתחשב בנסיבות הזהות של העבירות שבוצעו על ידי שני הנאשמים. בסופו של דבר, גזר בית המשפט על כל אחד מהנאשמים 20 שנות מאסר בגין הריגה ושלוש שנים נוספות בגין חטיפה, מחציתן ירוצו ברצף ומחציתן במקביל, כך שהעונש הכולל יהיה 21 שנים וחצי. גזרי הדין נדחקו לאחור לאוגוסט 2003. בית המשפט הדגיש את זכות הערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.