ע"פ 5816/19

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעורו של נאשם שביצע מעשים מיניים בקטין, וטוענת כי אין להעניק למערער הקלה בשל הנסיבות המקלות בהן סבל מעיוות חשיבה. בית המשפט דוחה טענה זו ומדגיש כי מעשיו של המערער היו מרצון ומכוון, תוך שהוא מבטל את הרעיון של פעלים פסיביים המתארים את מעשיו. טענתו של המערער בדבר עיוות מחשבתי עומדת בסתירה לחומר הראיות, ומעשיו גרמו נזק עצום לנערה הצעירה המעורבת. הכרעת הדין מתייחסת גם לתנאי מאסרו של המערער, תוך ציון האלימות שחווה, אך גם הכרה בהיעדר הישנות מאז תחילת ריצוי עונשו. השופט מדגיש את הצורך של המערער בשיקום ובטיפול. אשר למשך המאסר, בית המשפט אינו מוצא עילה להתערבות, ומכיר בעונשו השקוקל היטב של בית משפט קמא, אשר נפל במתחם הענישה הראוי. הכרעת הדין מוסיפה ודנה בטענת המערער לעונש מופחת בשל שיתוף הפעולה וההודאה, אך השופטת מציינת כי טענה זו אינה ניתנת לאימות ומוטלת בספק, במיוחד לאור עדויותיהם המשכנעות של הקורבנות. יתר על כן, השופט מתייחס לעונשי המינימום הקבועים בחוק לעבירות מסוג זה ומדגיש כי העונש שהוטל אינו מופרז. השופט פוסק גם לגבי הפיצוי שנפסק לנפגע, ומבטל את מצבו הכלכלי של המערער כבלתי רלוונטי להחלטה. הערעור נדחה, אפוא, על כל חלקיו, והשופטים מסכימים עם פסק הדין ומדגישים כי מעשיו של המערער מחייבים מיצוי הדין והצדק.