ע"א 6715/18

תקציר

ערכאת הערעור, לאחר שניתחה את טענות הצדדים, אישרה את החלטת הערכאה הנמוכה יותר ודחתה את הערעור על מתן דירה פסולה לכאורה לבתו של החייב. המערערים טענו כי הנאמן לא הצליח להוכיח שהדירה נרכשה בכספי החייבים, וטענו כי אין כל אסמכתא הקושרת בין הכסף ממכירת חנות לרכישה. עם זאת, בית המשפט הפעיל פרשנות מרחיבה לסעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, המאפשר ביטול נכסים שלא הועברו במישרין אלא נרכשו באמצעות כספים שמקורם בנכס אחר. על אף שלא היו ראיות ישירות, מצא בית המשפט ראיות נסיבתיות מספיקות – לרבות החייבים המתגוררים בדירה ללא מסמכי שכירות ובתם הצעירה המחזיקה בבעלות – כדי להצביע על אופיו הפסול של המענק המצדיק את ביטולו. קביעתו העובדתית של בית המשפט המחוזי אושרה, שכן בדרך כלל אין התערבות של ערעור בממצאים אלה בהיעדר נימוקים משכנעים. תביעות נוספות של גורמים אחרים, לרבות בנו של החייב, נדחו בשל אי תקינות פרוצדורלית. לפיכך נדחה הערעור, אולם מימוש הדירה התעכב במשך 45 יום כדי לאפשר לצדדים להמשיך ולנהל משא ומתן. לא היה צו להוצאות, וההחלטה הוסכמה על ידי השופטים ברק-ארז ומזוז, עם חוות הדעת של השופט י' וילנר.