ת"א 11671-12-11

תקציר

פסק הדין דן בשתי שאלות מרכזיות. ראשית, האם פסק הדין נגד הנתבע שאול בלן מהווה מעשה של בית המשפט נגד הנתבעת רכבת ישראל. דחיית התביעה נגד בלן, הנובעת מהסכם בין התובע לבין בלן, אינה מהווה מעשה של בית המשפט נגד רכבת ישראל. החלטת התובע להגיע לפשרה עם בלן ולבטל את האישומים אינה מהווה הודאה בכך שהמעשים המיוחסים לו לא התרחשו. היעדר אישור בית המשפט בהסדר הפשרה והניסיון להזמין את בלן כעד מטעם התובע מצוינים כבעייתיים. שנית, פסק הדין דן בשאלה לאיזו ערכאה יש סמכות מהותית לדון בתובענה. על פי סעיפים 40 לחוק בתי המשפט וסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, מפורטות סמכויות בית המשפט המחוזי ובית הדין לעבודה. לבית הדין לעבודה סמכות בלעדית לדון בתביעות הקשורות ליחסי עובד מעביד. מאחר שהתביעה נגד רכבת ישראל ודהן מבוססת על הטרדה מינית במקום העבודה, היא מצויה בסמכותו של בית הדין לעבודה. לפיכך, התביעה נגדם תועבר לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. עם זאת, התביעה נגד משטרת ישראל ומדינת ישראל, הנוגעת לאי חקירתן והעמדתן לדין, תישאר בבית המשפט המחוזי בשל סמכותו הבלעדית של בית הדין לעבודה בענייני עובד-מעביד. פיצול הדיון בין שתי ערכאות נתפס כבלתי נמנע, למרות היותו בלתי רצוי בדרך כלל.