ו"ע 68019-07-18

תקציר

המערער רכש דירה בשנת 2011 ושמה בעצמו את מס הרכישה, אך לא הביא בחשבון הקלות מס לנכים, להן הוא טוען כי הוא זכאי. בשנת 2018 ביקש המערער מהמשיב לתקן שומה זו, תוך שהוא מכיר בכך שבקשתו חורגת ממגבלת הזמן של ארבע שנים המותרת בדרך כלל לתיקונים מסוג זה. המערער טען כי אין מניעה עקרונית להאריך מגבלת זמן זו וביקש מבית המשפט לחייב את המשיב להפעיל את סמכותו להארכתה. המשיב סירב בטענה כי מגבלת הזמן של ארבע שנים היא מגבלה מהותית וכי אין לו סמכות להאריכה. בנוסף, טען המשיב כי יש לדחות את טענתו העיקרית של המערער – לפיה הוא זכאי להארכה להגשת התנגדות לשומה – משום שלא ניתן להגיש התנגדות לשומה עצמית מאושרת. בית המשפט צידד במשיבה בשאלה המקדמית, בקובעו כי לא ניתן להגיש התנגדות לשומה עצמית מאושרת שכן אין מחלוקת בין הצדדים במקרים כאלה. השומה העצמית אושרה על ידי המשיב והאחרון לא התערב ולא הפעיל כל שיקול דעת בעניין. משכך, מצא בית המשפט כי המוצא הראוי למערערת יהיה לבקש תיקון לשומה לפי סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), אותו ביקשה המערערת לחילופין. באשר לבקשתו החלופית של המערער, קבע בית המשפט כי ניתן להאריך את מגבלת הזמן בת ארבע השנים בסעיף 85 לפי סעיף 107 לחוק, המאפשר למנהל להאריך "כל מועד שנקבע בחוק זה". בית המשפט מצא כי טענות המשיב הטוען אחרת אינן משכנעות. את הסמכות להאריך את מגבלת הזמן, נימק בית המשפט, יש לעשות שימוש במשורה ורק במקרים חריגים כדי להבטיח את האיזון הראוי בין אינטרסים מתחרים: ודאות ויציבות מול תשלום המס האמיתי. בית המשפט החליט כי המערער יוכל להציג את טענותיו וראיותיו בפני המשיב כדי לשכנע אותו כי קיים "טעם מספיק" למתן ארכה לפי סעיף 107 לצורך תיקון השומה. התיק נותר תלוי ועומד עד להכרעת המשיב בבקשת ההארכה של המערערת. כל צד היה אמור לשאת בהוצאותיו.