בד"א 2/24

תקציר

פסק הדין מתייחס לשימוע משמעתי לסבטלנה רוביק, נוטריון שלא עמד באמות מידה מקצועיות. הערעור, שהוגש על ידי המערער, מבקש לערער על העונש שהטיל עליו בית משפט קמא, תוך שהוא טוען לעונש חמור יותר. רוביק הורשעה בשורה של עבירות הקשורות לעבודתה כנוטריון, בהן אי שמירת העתקים של אישורים נוטריוניים, היעדר תיעוד וגביית שכר טרחה מופרז. בית משפט קמא גזר עליה התליית רישיון הנוטריון לתקופה קצובה. ערכאת הערעור, לאחר בחינת חומר הראיות, מגיעה למסקנה כי התנהגותו של רוביק מהווה חריגה חמורה מסטנדרט ההתנהגות המצופה מנוטריון. הם מגדירים את מעשיה כלא מסודרים, מבולגנים, חסרי דיוק וקפדנות, המהווים סכנה לציבור המשתמשים בשירותי נוטריון. דעת הרוב של בית המשפט קובעת כי נסיבותיה האישיות של רוביק גוברות על האינטרס הציבורי בהוצאתה מהמקצוע והצורך להרתיע אחרים מהתנהגות דומה. הם מקבלים את הערעור ומורים על שלילת רישיון הנוטריון של רוביק, מתוך אמונה שזהו העונש ההולם היחיד. עוד מציין פסק הדין את היעדר הסבר מניח את הדעת לאי הגשת תגובתה של רוביק לערעור ומדגיש כי מעשיה פגעו בשמה הטוב של מערכת המשפט ומדינת ישראל. בית הדין מדגיש את ההבחנה בין ענישה משמעתית לפלילית, במטרה להגן על הציבור ולשמור על טוהר המידות והאמינות של מקצוע עריכת הדין. שני שופטים נתנו חוות דעת אישיות שהסכימו עם החלטת הרוב. עו"ד ונוט וני גולן מוצא את עונשו של בית משפט קמא קל מדי ומדגיש כי רוביק לא הפנימה את חומרת מעשיה. גם עו"ד בנמיו לבנטל מסכים עם מסקנת הרוב, אינו רואה טענה של ממש נגד הערעור ומדגיש את הצטברות העבירות והשפעתן על אמינות ההליך הנוטריוני. שניהם מדגישים את החשיבות של העברת מסר לקהילה המשפטית באמצעות הטלת עונש קשה. פסק הדין מסתיים בקבלת הערעור פה אחד ובשלילת רישיונו של רוביק, ללא צו להוצאות, ומקנה זכות ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בירושלים.