עמ"ת 303-10-11

תקציר

נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. האישום הראשון מתייחס לאירוע שאירע בשנת 2009 כאשר המערער רכש כיסאות פלסטיק מחברה בשם רויאל, ושילם בארבעה שיקים דחויים ביודעו כי בחשבונו לא יהיה די כסף לכסות אותם. האישום השני מתוארך לשנת 2010, עת חתם המערער על הסכם עם תחנת דלק לתדלוק רכבו ולמסירת כרטיס תדלוק כביטחון, באמצעותו הוציא כמות גדולה של דלק. לאחר מכן הוא מכר את הדלק לאנשים שונים במחיר נמוך יותר ולא החזיר את התמורה לתחנת הדלק. בית משפט קמא הורה על מעצרו של המערער עד לקבלת תסקיר מעצר, עליו הוגש ערעור. בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את הערעור והחזיר את התיק לבית משפט קמא על מנת שיבחן את קיומן של ראיות לכאורה, אותן מצא ולפיכך פסק להותיר את המערער במעצר עד להגשת תסקיר מבחן. לאחר מכן ערער המערער על החלטה זו, וטען כי הראיות נגדו אינן משמעותיות דיין כדי להוכיח את אשמתו וכי נפלו פגמים בחקירה. השופט, בנימין ארבל, בחן את חומר הראיות ומצא כי קיים בסיס ראייתי מספק לשני האישומים. באשר לאישום הראשון, טענת המערער כי החזיר את החוב סותרת את הצהרתו שלו, וגם טענת ההגנה כי החשבון לא נסגר במועד הנפקת השיק אינה מתיישבת עם הודאת המערער. באישום השני, מעצרו של המערער היה מוצדק, שכן הוא לא הצליח לפרוע את החוב הגדול שנצבר מרכישות דלק חריגות, למרות שחלף המועד האחרון. זאת ועוד, עברו הפלילי העשיר של המערער, לרבות ריבוי עבירות מרמה, תמך בהחלטה לעצור אותו. ההונאה השיטתית שלו בעשרות אזרחים חפים מפשע לאורך השנים המחישה את מסוכנותו לציבור. משכך, נדחה הערעור, והחלטת בית משפט קמא לעצור את המערער התקבלה.