ח"נ 29363-03-21

תקציר

הנאשם הואשם בכך שהחנה את רכבו במקום המיועד לרכב אוטותל, דבר האסור אלא בהתקיים תנאים ספציפיים לפי סעיף 2 לחוק הנכים. השופט מצא כי הנאשם אכן עמד בתנאים אלה. ראשית, לא היו מקומות חניה פנויים השמורים לנכים בסמוך למקום המדובר, והנאשם חיפש מקום חניה במרחק ממנו יכול היה ללכת, כפי שמעיד מצבו הרפואי, אך ללא הועיל. שנית, לא הייתה הפרעה או הפרעה ממשית לתנועה, שכן המקום יועד במקור לחניה ללא הגבלת זמן, והתרת חניה לכלי רכב אוטותליאליים לא היוותה הפרעה במקרה זה. השופט הדגיש גם את חוסר העקביות וחוסר הוודאות באכיפת הגבלות חניה לנהגים נכים, מה שהעלה ספקות לגבי אשמתו של הנאשם. זאת ועוד, עקרון החוקיות במשפט הפלילי, לצד תכליתו של חוק הנכים, שמטרתו לקבוע הסדרי חניה מקלים לכלי רכב בעלי תג נכה, תמכו בזיכויו של הנאשם. השופט הגיע למסקנה כי הנאשם הצליח להוכיח את ההגנה הקבועה בסעיף 2 לחוק הנכים ולכן זיכה אותו מהעבירה בה הואשם.