ע"פ 1479/07

תקציר

לאחר עיון בחומרים ושקילת הטענות, הוחלט כי יש לדחות את הערעור. על פי סעיף 146 לחוק סדר הדין הפלילי, יש להעלות טענות לפסול כבר בהזדמנות הראשונה. טענת הפסילה, הנוגעת למעורבותו הקודמת של השופט בתיק, נדחתה משמעותית. התיק הוחזר לבית המשפט לתעבורה ביום 19.3.2006, וההליכים החלו ביום 4.6.06. למרות דיונים רבים, טענת הפסילה עלתה רק בשלב גזר הדין, יותר מחצי שנה לאחר מכן. די בשיהוי זה כדי לדחות את טענות המערערת, כפי שנקבעו במקרים תקדימיים. המערער טען כי היעדר התנגדותו של בית המשפט לבקשת התביעה להחמיר בעונש משקף דעה קדומה שיפוטית, אך טענה זו אינה משכנעת. הפסיקה הקיימת מצביעה על כך שטענות מאוחרות לפסול אינן קבילות, ואי התערבותו של בית המשפט בגזר הדין אינה מעידה על משוא פנים. נראה כי המערער העלה טיעוני פסילה רק לאחר שהבין כי התביעה מבקשת עונש מאסר. עם זאת, אין לדחות טענת פסילה באופן אסטרטגי. הטיעון חסר שחר, שכן שליחת תיק חזרה לאותו שופט אינה מעידה מטבעה על הטיה, וכל מקרה דורש הערכה על סמך נסיבות ספציפיות. הערות השופט בעת מתן גזר הדין לא היוו סיבה לדאגה, שכן המערער לא נכח בדיון. גם היכרות עם הרשעותיו הקודמות של המערער אינה מקימה משוא פנים, מה גם שההרשעה התבססה על הודאה. ככלל, לא היו סיבות אובייקטיביות לפסול את השופט, וכל אמונה בדעה קדומה הייתה סובייקטיבית ולא מספקת. לפיכך, הערעור נדחה ביום 21.3.2007.