תב"ע נד/1381 - 3

תקציר

השאלה המרכזית בדבר תוקפו של צו ההארכה מיום 3.2.1988 היא האם הוא בטל ומבוטל או תקף ומחייב. הנתבעים טוענים כי הצו אינו תקף משום שהוא מעורפל, חסר תוכן ואינו מפרט את ההוראות המורחבות ואת קבוצות העובדים והמעסיקים עליהם הוא חל. עוד הם טוענים כי ההודעה על הכוונה לפרסם את הצו שגויה ומטעה, פוגעת בחופש הקניין ובחופש העיסוק ומטילה מיסים. מנגד, טוענת התובעת, יחד עם המדינה וההסתדרות, כי הצו תקף, תוך הדגשת חשיבותם החקיקתית של הסכמים קיבוציים וצווי הארכת ההטבות המביאים הן למעסיקים והן לעובדים, לרבות עלויות עבודה אחידות, שקט תעשייתי ושביעות רצון עובדים. יתר על כן, הנתבעים טוענים כי הצו מפלה שלא כדין שכן הוא חל רק על חלק מהמעסיקים באזורים גיאוגרפיים ספציפיים, ויוצר מגרש משחקים כלכלי בלתי הוגן. התובעת טוענת מנגד כי לשר העבודה סמכות להוציא צווי הארכה מוגבלים גיאוגרפית וכי קיימים הבדלים מהותיים בין מעסיקים באזור תל אביב למעסיקים באזורים אחרים המצדיקים את ההבחנה. עם זאת, בית המשפט מוצא כי ההבדלים אינם משמעותיים דיים כדי להצדיק את האפליה. כתוצאה מכך, בית המשפט פוסק לטובת הנתבעים, וקובע כי צו ההארכה בטל בשל הפליה פסולה. התובע חויב לפצות את הנתבעים בגין הוצאותיהם המשפטיות.