בג"צ 4353/14

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהוגשה לבג"ץ נגד החלטת הוועדה לפיצויים ותמלוגים. העתירה, שהוגשה על ידי עובד נגד החברה הקודמת שלו, ביקשה תמורה לפיצוי בגין אמצאות שירות לפי סעיף 134 לחוק הפטנטים. העותר עבד בחברה בשתי קדנציות, בין השנים 1992-1995 ולאחר מכן בין השנים 1997-2001, והיה מעורב לכאורה בהמצאות שירות ללא כל דיון או הסכמה בתביעות כספיות, ולאחר מכן חתם על מסמכים המוותרים על תביעות אלה. בג"ץ הכיר בהיקף ההתערבות המצומצם בהחלטות הוועדה, במיוחד נוכח הוראת הסופיות של סעיף 111 לחוק הפטנטים. המחלוקת העיקרית, באשר לפרשנותו של סעיף 134, הייתה האם ההוראה היא חובה ובלתי מותנית או נתונה לשיקול דעת, כאשר הוועדה החליטה כי אין מדובר בנושא עבודה הדורש הגנה מיוחדת אלא בעל אופי דיספוזיטיבי. בית המשפט אמנם הסכים עם פרשנות הוועדה, אך הדגיש את הנוף המשתנה של מערכות העבודה ואת היצירתיות הטכנולוגית של העובדים, והותיר מקום לאפשרות של רגולציה או תמלוגים וולונטריים על המצאות שירות. עם זאת, בית המשפט לא ראה עילה להתערב במקרה ספציפי זה, גם לאחר בחינת שיטת הכשירות ונסיבותיה, ועל כן דחה את העתירה ללא פסיקת הוצאות. החלטה זו התקבלה ביום 8 ביולי 2015.