ת"א 20993-10-21

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגיש תובע המבקש לבסס את בעלותו בחלקת קרקע לא רשומה ברנתיס הנמצאת בשטח C ביהודה ושומרון. הנתבעים, המיוצגים על ידי מיופה כוח, הסכימו לסעד המבוקש, אך פקיד רישום המקרקעין התנגד בטענה כי לוועדת הרישום הראשונה סמכות בלעדית בעניינים אלה. התובעת טענה כי מאחר שהמקרקעין אינם רשומים, והליך הרישום הרגיל ארוך ומורכב, יש להגן על הזכויות החוזיות הנובעות מהמכירה על ידי בית המשפט. הם ביקשו הערה בדבר קיומו של הסכם המכר כדי להזהיר צדדים שלישיים מפני רכישת הקרקע. עם זאת, השופט הסכים עם פקיד הרישום וציין כי מהות הסכסוך סובבת סביב זכויות במקרקעין, הנמצאות בסמכותה של ועדת הרישום הראשונה. מאחר שהתובע יכול היה לקבל את הסעד המבוקש באמצעות ועדה זו, שהיא הגוף המתאים למקרים כאלה, דחה השופט את התביעה. השופטת הדגישה כי אין להשתמש בבית המשפט כדי לעקוף את הליך הרישום הרגיל וכי יש לטפל בקשייה של התובעת לעמוד בדרישות הוועדה ישירות מול הוועדה ולא בדרך משפטית זו. בנוסף, היעדר מפת מדידה של הקרקע, הנתונה בחלקה לסמכותה של הרשות הפלסטינית, היווה גם הוא סיבה לפיטורים. לפיכך התביעה נדחתה במלואה.