ת"א 37262-07-14

תקציר

השופט קבע כי הראיות אינן תומכות בטענה כי סכום הכסף שהועבר בין התובע לנתבע היה הלוואה אישית. במקום זאת, הראיות הצביעו על כך שמדובר בהזדמנות השקעה. השופט מצא כי המסמכים שהציג התובע התומכים בהסכם ההלוואה היו מפוברקים, ועדותו של התובע הייתה מתחמקת ולא אמינה. אופי הפעילות העסקית המתוארת בתמלילים בין הצדדים – שהתובע היה מודע לה – הטיל ספק בכשירותם של שני הצדדים, וחיזק את גרסת ההגנה לאירועים. כמו כן, נדחתה גם הטענה כי הנתבעים חייבים בחוב לפי דין בני זוג משותפים. על הנישואין בין הנתבעים חל הדין הצרפתי, שראה בהם גרושים, ולכן הדין הישראלי לא חל. גם אם החוק הישראלי חל, החוב היה תוצאה של מניפולציה פיננסית ולכן לא נכלל בהיקף החובות המשותפים. מטעמים אלה דחתה השופטת את התביעה נגד שני הנתבעים והורתה לתובע לשלם את שכר טרחת שני הנתבעים.