עת"מ 3745-02-15

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה לגופה, שכן לא שוכנע כי החלטת העירייה להקצות קרקע לגוף האמון על ענייני דת ברשויות המקומיות, על פני עותר יחיד, הייתה בלתי סבירה או בלתי חוקית. ההחלטה התבססה על שיקולים סבירים, ובהם התנגדות חלק ניכר מהתושבים לבקשת העותר, והצורך לאזן בין האינטרסים של כלל התושבים. בית המשפט מצא כי העירייה פעלה בהתאם להליך ההקצאות הראוי ושקלה את בקשתה של העותרת בהגינות, לרבות מתן הזדמנות להגיב להתנגדויות. היא גם קיבלה את עמדת העירייה כי פסק הדין הקודם בתיק לא חייב אותם להקצות את הקרקע לעותרת. כמו כן, בית המשפט לא ראה כל ראיה לחוסר תום לב או שיהוי בלתי סביר מצד העירייה וסבר כי הקצאת הקרקע למועצה הדתית מוצדקת, בהתחשב ביכולתה לנהל את הבנייה מבחינה מעשית וכלכלית. העותר חויב לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. על פסק דין זה ניתן לערער תוך 30 יום.