ת"פ 29128-01-17

תקציר

השופט מצא את הנאשם אשם מעבר לכל ספק סביר בכל הסעיפים בהם הואשם כתב האישום. הראיות העיקריות נגד הנאשמת היו עדויותיהן של המתלוננת ואמה, שלא הופיעו בבית המשפט אך הודעותיהן בחו"ל הוגשו לבית המשפט. השופט העדיף את האמירות המפלילות על פני הודעותיהם האחרות, שכן הן נמצאו אמינות ועולות בקנה אחד עם ראיות אחרות. השופטת הזהירה את עצמה מפני הסכנות הטמונות בהסתמכות על אמירות שלא נחקרו בחקירה נגדית, אך הגיעה למסקנה כי התועלת עולה על הסיכונים במקרה זה. השופט דחה גם את עדות האליבי של הנאשם, וקבע כי היא שגויה ולא אמינה. גרסת עדי ההגנה לאירועים לא הייתה עקבית וסותרת ראיות אחרות. השופט לא מצא את עדותו של הנאשם אמינה, והתנהגותו בחקירות העלתה חשש לשלמותו. יתר על כן, השופט מצא כי התביעה הצליחה להוכיח את כוונתו המיוחדת של הנאשם לגרום חבלה חמורה, נכות או פגם, שהיא מרכיב מרכזי בעבירת החבלה המכוונת בנסיבות מחמירות. מכלול הנסיבות, לרבות התנהגותו של הנאשם ואופי האירוע, תמכו במסקנה זו. באשר להיבטים המשפטיים של המקרה, קבע השופט כי העבירות של חטיפה, ירי לעבר מקום מגורים ונשיאת נשק הוכחו מעבר לספק סביר. השופט הדגיש כי עבירת החטיפה התמקדה בשלילת חופש התנועה של הקורבן, שנקבע בבירור במקרה זה. בסך הכל, השופט קבע כי התובע עמד בנטל ההוכחה בכל האישומים, והנאשם אשם כפי שהואשם.