סע"ש 40651-11-20

תקציר

פסק הדין מקבל את טענת התובע בחלקה. השופטת, גב' אורנה רזניק, נציגת ציבור עובדים, והשופט דורי ספיבק, סגן הנשיא, פוסקים יחדיו כי על הנתבעת לשלם לתובע 3,000 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד, כנדרש בחוק. החוק קובע כי על המעסיק להודיע לעובד על תנאי העסקתו בתוך פרק זמן קצוב, דבר שהנתבעת לא עשתה. באשר לשכרה של התובעת, מסכימים השופטים עם טענת התובעת כי שכרה השעתי עמד על 38 ₪ נטו, ולא על 29.5 ₪ ברוטו הנתבע. זאת, משום שהראיות מלמדות כי ציפיותיה של התובעת לגבי שכרה והצעת הנתבע לא כללו את המונח שכר מינימום, והתעריף השעתי בתלושי השכר לא תאם את התעריף השעתי המינימלי שהיה בישראל באותה עת. השופטים קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע הפרשי שכר בסך 4,039 ₪ ועבודה בשעות נוספות בימי מנוחה, המחושבים לפי התעריף השעתי של 38 ₪. השופטים פסקו לטובת התובעת גם בנוגע לתביעתה לפדיון ימי מחלה, ופסקו לה 3,501 ₪. כמו כן נפסקו לתובעת 55 ₪ בגין דמי הבראה, 562 ₪ בגין ניכויים שלא כדין משכרה ו-3,000 ₪ בגין תלושי שכר פיקטיביים. סכומים אלה ישולמו בנוסף להפרשי הצמדה וריבית כמפורט בפסק הדין. טענות התובע לדמי חגים, נסיבות פיטורים, דמי נסיעה ופיצוי נוסף בגין עוגמת נפש אינן מתקבלות. לבסוף, הנתבעים נדרשים לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 3,600 ₪, לצד זכות ערעור כדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. פסק הדין מיום 18.5.2023 וחתום על ידי נציגת ציבור העובדים גב' אורנה רזניק, השופט דורי ספיבק ונציגת ציבור המעסיקים גב' תמר הורוביץ.