ת"א 2860-03-16

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בתביעת פיצויים להפקעת מקרקעין בסך 494,653 ₪. התביעה מתייחסת לחלקת אדמה המכונה מגרש 26 בגוש 3903, הנמצא דרומית-מזרחית למזכרת בתיה, שהופקעה לצורך סלילת כביש 411. בנוסף, טענו התובעים כי הנתבע עשה שימוש שלא כדין בחלק אחר של הקרקע ששטחו 241.96 מ"ר מאז שנת 1956. הנתבעת הגיבה בבקשה לדחיית התביעה, תוך שהיא מציינת כתב ויתור ושיפוי עליו חתמו התובעים, כמו גם טענות נוספות. לאחר מכן הגישו התובעים בקשה המבהירה את זכותם להגיש תביעה חדשה בגין שימוש בלתי חוקי בקרקע. הנתבעת טענה כי על התובעת לשאת בהוצאותיה שנגרמו לה במהלך התביעה, בסך 50,000 ₪, שכללו שירותים מקצועיים, נסיעות ומע"מ. התובעים טענו כי התביעה לא הוגשה בחוסר תום לב וכי הסכום שתבעה הנתבעת היה מופרז. הם גם ביקשו להחזיר את הוצאותיהם. לאחר ששקל את הראיות ואת טענות הצדדים, החליט בית המשפט כי על התובעים לשאת בהוצאות המשפט וההוצאות המשפטיות של הנתבע, בסך 22,000 ₪. החלטה זו התבססה על כך שתביעת התובעים נדחתה וכי התנהלותם תרמה להוצאות הנתבעת. בית המשפט הכיר בכך שהנתבעת לא סיפקה ראיות מספיקות כדי לתמוך בהוצאותיה בפועל, אך עדיין מצא את הסכום המשוער סביר. השופט גם הביע ספקנות כלפי טענת התובעים כי שכחו לחתום על כתב הוויתור. כמו כן, הדגיש בית המשפט את הצורך לפסוק הוצאות באופן שיעודד התנהלות יעילה במהלך ההליך, אשר במקרה זה הכריע לטובת הנתבע. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים, והתובעים חויבו לשלם לנתבע ביחד ולחוד.