עת"מ 47994-01-14

תקציר

השופט מגיע למסקנה כי יש לדחות את העתירה. סעיף 13 לתמ"א 38 תיקון 3 קובע כי אם תכנית מפורטת חלה על בניין קיים עם זכויות בנייה שנותרו, זכויות אלה יכולות להיות ממומשות רק אם הבנייה עומדת בדרישות התקן. לשון הסעיף ברורה ואינה דורשת פרשנות. היא סותרת את טענת העותר כי הזכויות הן מצטברות. הדבר נתמך גם על ידי סעיף 14א(א1) הקובע במפורש כי זכויות בנייה מיושמות בנוסף לאלה הנזכרות בסעיף 13 רק במקרים של הריסה ובנייה מחדש. השופט מדגיש כי כוונת המתכננים העומדים מאחורי תמ"א 38 אינה מוחלטת וכי קיימות מגבלות על התוספות למבנים קיימים, במיוחד לאור הגדלת ההיתרים במסגרת תיקון 3. השופט מתייחס גם למסמך המדיניות אליו מתייחס המשיב 1, ומציין כי הוא אמנם אינו מחייב מבחינה משפטית, אך הוא מהווה גורם רלוונטי ומקובל במשפט המנהלי. לבסוף, השופט מבקר את התנהלות העותר במהלך ההליך, ומציין כי הם סיבכו את ההליך שלא לצורך והגדילו את הוצאות המשפט. לפיכך העתירה נדחית, והעותר נדרש לשלם למשיבים הוצאות משפט בסך 30,000 ₪, עם זכות ערעור בתוך 30 יום.