בג"צ 2708/93

תקציר

העותר, חבר לשכת עורכי הדין, הגיש עתירה נגד החלטת המשיב הראשון, הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין, לרשום את המשיב השני כמתמחה. המשיב השני הורשע בעבר במספר עבירות פליליות, לרבות עבירות ביטחון והתנגדות למעצר. העותר טען כי ההחלטה אינה סבירה ודינה להתבטל, בהתחשב בעברו הפלילי של המשיב השני. עם זאת, המשיבה הראשונה נימקה את החלטתה על סמך הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות והחרטה הכנה של המשיב השני. בג"ץ קבע כי לוועד המרכזי, כמוסד המנהל של לשכת עורכי הדין, שיקול דעת להחליט על רישום מתמחים, בהתחשב ברמתו ובכבודו של מקצוע עריכת הדין. עוד צוין, כי העבירה האחרונה שביצע המשיב השני הייתה בת למעלה מחמש שנים, וכל עבירותיו הקודמות התיישנו או עתידות להתיישן בקרוב. יתר על כן, הוועד המרכזי סבר כי חרטה של המשיב השני כנה. בעוד שהתנהלותו בעבר של המשיב השני נתפסה בחומרה, בית המשפט הכיר בכך שחלפה תקופה ארוכה מאז ביצוע העבירות, ואין להעניש אדם לנצח על מעשיו בעבר. בית המשפט קבע כי החלטת הוועד המרכזי נופלת בגדר הסבירות ולכן העתירה נדחית.