ע"א 5307/91

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור שהגישה המערערת מס' 1 על פסק דין קודם לטובת הבנק המשיב. המחלוקת המקורית נסובה סביב יתרות שני חשבונות הבנק של המערערת מס' 1, כאשר המערערת טענה לטעויות בחשבונות. בית המשפט המחוזי דחה בעבר את טענות המערערת וקיבל את תביעתו שכנגד של הבנק, ובכך הכיר בגרסת הבנק ליתרות החשבון. הערעור הנוכחי התבסס על טענות חדשות שהעלתה המערערת מס' 1, לפיהן הבנק הפר את חוק הבנקאות (שירות לקוחות) בכך שהתנה מתן שירותי אשראי ומינוסים נוספים ברכישת תוכניות חיסכון. לטענת המערערת, הבנק ניצל את תלותם באשראי וגבה ריביות גבוהות על ההלוואות שניתנו. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי המערערים לא יכלו להוכיח את נזקם מבלי לסתור את פסק הדין הקודם בעניין יתרות חשבונותיהם, שכעת השתק. עוד קבע בית המשפט כי עילת התביעה לפי חוק הבנקאות נפרדת מהסכסוך הקודם, אך המערערת תיתקל בתביעת השתק חברה אם תציג ראיות הסותרות את פסק הדין הקודם. מאחר שמימון תוכניות החיסכון היה קשור ללא עוררין לחשבונות המדוברים, והמערערת לא יכלה להראות כי היתרות היו שגויות מבלי לערער על פסק הדין הקודם, דחה בית המשפט העליון את הערעור. פסק הדין אישר את פיטוריו של בית המשפט המחוזי ופסק לבנק המשיב 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.