עב"ל 2/99

תקציר

במקרה זה טען בא כוח המשיב לדחיית הערעור, תוך שהוא תומך בהחלטת בית הדין האזורי. על פי חוק הביטוח הלאומי, מבוטח התלוי בעזרת הזולת בפעולות היום יום או זקוק להשגחה מתמדת זכאי לגמלת סיעוד משופרת. הקריטריונים להטבות כאלה מחמירים, ולמוסדות הביטוח או לבתי הדין לעבודה אין שיקול דעת לשנות אותם. בעת בחינת הזכאות יש להתחשב בסביבתו של המבוטח ובתמיכה המשפחתית, דבר העלול להשפיע על רמת התלות בו. בפסק הדין הנדון נמצא כי המערערת, על אף שנזקקה לסיוע במשימות מסוימות, לא הייתה תלויה לחלוטין באחרות. הדיווחים הצביעו על כך שהמערער יכול היה לבצע פעולות חיוניות כמו לקום מהמיטה ולאכול, עם סיוע מסוים של המשפחה. בית המשפט הדגיש כי אף שפעולות אלה דרשו מאמץ ניכר, אין בהן כדי להצדיק טענה של תלות מוחלטת. יתר על כן, לעיתים שהותה המערערת לבדה ללא תקלות, דבר המצביע על כך שאינה זקוקה להשגחה מתמדת. משכך, קבע בית המשפט כי אין לדחות את הערעור בהוצאות או בבחינה מחודשת של הזכאות, והדגיש כי אין ראיות המצביעות על הצורך של המערערת בשיעור הגמלה הגבוה יותר בשל עצמאותה החלקית בפעילות היום-יומית.