רע"א 70802-04-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בבקשת רשות ערעור 70802-04-26, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **הרקע העובדתי:** התיק עוסק בתביעת רשלנות רפואית שהגישה המשיבה (התובעת) נגד המבקשת (הנתבעת, שיבא). לאחר הגשת כתבי טענות וחוות דעת מומחים מצד שני הצדדים, והגשת ראיות, החלה שמיעת הוכחות. במהלך חקירתו הנגדית של מומחה מטעם המשיבה, בית המשפט קמא (שלום) העיר כי ראוי שהמשיבה תגיש חוות דעת משלימה, לאור התשובות והפרטים שהעלה המומחה. בעקבות זאת, המשיבה הגישה בקשה לצירוף חוות דעת משלימה, אליה התנגדה המבקשת. בית המשפט קמא נעתר לבקשה, תוך שהוא קובע כי תישמר למבקשת זכות להגיב. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור. **העקרונות המשפטיים העיקריים העולים מההחלטה:** 1. **שיקול דעת רחב של הערכאה הדיונית בניהול ההליך:** זהו העיקרון המרכזי עליו נשענת ההחלטה. בית המשפט המחוזי מדגיש שוב ושוב כי ניהול ההליך, לרבות החלטות הנוגעות למינוי, פסילה והגשת חוות דעת של מומחים, נתון לשיקול דעתם הרחב של השופטים בערכאה הראשונה. הלכה זו מושרשת היטב בפסיקה, ובית המשפט המחוזי אף מפנה למקורות רבים התומכים בה. 2. **הימנעות ערכאת הערעור מהתערבות בהחלטות דיוניות:** כנגזרת מהעיקרון הראשון, בית המשפט המחוזי מדגיש כי ערכאת הערעור ממעטת להתערב בהחלטות ביניים הנוגעות לניהול המשפט, סדרי דין ודיני ראיות, אלא במקרים חריגים של עיוות דין קשה. המקרה הנדון לא נכלל, לשיטת בית המשפט, בגדר מקרים חריגים אלו. 3. **הגשת חוות דעת משלימה – פרקטיקה ליברלית ומטרתה:** * **סמכות בית המשפט:** תקנה 87(ט) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, מקנה לבית המשפט סמכות להתיר הגשת חוות דעת נוספות מעבר למוגשות בדרך כלל, וזאת באישורו. * **גישה ליברלית:** הפסיקה נוטה לגישה ליברלית בנוגע להגשת חוות דעת משלימות. זאת, בין היתר, על מנת לחסוך בזמן הוכחות ולאפשר למומחה להבהיר עניינים שקשה להבהירם בחקירה נגדית. * **מטרת חוות דעת משלימה:** ההחלטה מצטטת פסיקה לפיה מטרת חוות דעת משלימה היא לאפשר התמודדות עם טענות ותחומים חדשים שהועלו בחוות דעת נגדית, או לברר שאלות שנויות במחלוקת. הפסיקה גם מבהירה כי אין מדובר ב"גלגל הצלה" לתיקון מחדלים ראייתיים או לשכתוב חוות דעת שקרסה. עם זאת, בית המשפט מדגיש כי גם אם מדובר בניסיון ל"שיפור תביעה", אין בכך בהכרח כדי לפסול את ההגשה, אם החוות דעת עשויה לקדם את חקר האמת. * **תרומה משמעותית לחקר האמת:** בית המשפט רשאי להתיר הגשת חוות דעת משלימה גם בשלב שמיעת הראיות, אם לחוות הדעת תרומה משמעותית ומכרעת לצורך בירור המחלוקת. 4. **חקר האמת כעיקרון מנחה עליון:** בית המשפט המחוזי מדגיש כי עקרון הירידה לחקר האמת הוא העומד בבסיס ההליך השיפוטי, ויש לו עדיפות על פני עמידה נוקשה על כללי הפרוצדורה או שמירה מרבית על יעילות הדיון. במקרה זה, בית המשפט קמא התרשם כי חסר בידיו חומר לצורך ירידה לחקר האמת, ומשכך, החלטתו נובעת מחשיבות עקרון זה. 5. **התמודדות עם תצהיר שהוגש באיחור:** בית המשפט קמא ביסס את החלטתו על שילוב של שני עניינים: (א) הגשת תצהיר מטעם המבקשת (פרופ' סוריאנו) דקות ספורות לפני תחילת הדיון, ללא שהמשיבה והמומחה שלה נחשפו אליו כראוי; (ב) אופן החקירה של המומחה מטעם המשיבה, אשר העלה הערות שהצביעו על הכנה מראש, אך ייתכן שלא נתנו מענה מלא לכלל הסוגיות, במיוחד לאור התצהיר המאוחר. לפיכך, התירה הערכאה הדיונית הגשת חוות דעת משלימה על מנת לאפשר למשיבה להתמודד עם התצהיר המאוחר, ולאפשר למבקשת לחקור את המומחה לאחר שייחשף למלוא הערותיו. 6. **"מקצה שיפורים" לעומת הבהרה:** המבקשת טענה כי מדובר ב"מקצה שיפורים" לתיקון חוות דעת שקרסה. בית המשפט קמא קבע כי החוות דעת המשלימה כבר "מוכנה למעשה" ולא התרשם כי מדובר ב"מקצה שיפורים". בית המשפט המחוזי אינו מתערב בקביעה זו, כחלק משיקול הדעת הרחב של הערכאה הדיונית. **חידושים משפטיים (או הדגשות מחודשות):** * **איזון עדין בין יעילות דיונית לחקר האמת:** ההחלטה מדגימה את המתח המתמיד בין הצורך לנהל הליכים ביעילות ובמהירות, לבין הצורך היסודי והמהותי להגיע לחקר האמת. הפסיקה, ובפרט ציטוט מדברי השופט סולברג, מדגישה את עליונותו של עקרון חקר האמת, גם במחיר של פגיעה מסוימת בכללי פרוצדורה. * **השלכות הגשת תצהירים באיחור:** ההחלטה ממחישה כי הגשת תצהירים (אף כאלו שאינם חוות דעת מומחה פורמלית) בסמוך מאוד למועד הדיון, עלולה להוביל לתוצאות דיוניות בלתי צפויות, כולל מתן אפשרות לצד השני להגיש ראיות משלימות. זאת, מכיוון שהיא עלולה לפגוע ביכולתו להתכונן כראוי לחקירה הנגדית. * **הגמשת כללי הגשת ראיות במקרים של "הפתעה דיונית":** למרות שההחלטה לא מבטלת את עקרון ההתנגדות ל"מקצה שיפורים", היא מציגה גישה גמישה יותר כאשר אחד הצדדים נחשף לראיה חדשה (או טענה חדשה המגובה בתצהיר) בסמוך מאוד למועד שמיעת הראיות, באופן שפוגע ביכולתו להתמודד איתה. במצב כזה, בית המשפט עשוי להעדיף מתן אפשרות לבירור האמת על פני שמירה נוקשה על הסדר הדיוני. **מסקנות:** בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור, ותמך בהחלטת בית המשפט קמא. הוא הדגיש את שיקול הדעת הרחב של הערכאה הדיונית בניהול ההליך, את העדר ההתערבות בהחלטות דיוניות, ואת העדיפות שמעניקה הפסיקה לעקרון חקר האמת. ההחלטה משקפת את הגישה הליברלית יחסית להגשת חוות דעת משלימות, במיוחד כאשר הדבר נדרש לצורך בירור מלא של המחלוקת, ובנסיבות בהן צד נחשף לראיה חדשה באופן בלתי צפוי. **המלצות להמשך:** * **הקפדה על מועדים:** מומלץ מאוד לצדדים להקפיד על הגשת כלל הראיות, לרבות תצהירים וחוות דעת, במועדים שנקבעו. איחורים, גם אם מטעמים שאינם רשלנות מכוונת, עלולים להוביל להחלטות דיוניות שאינן לטובת הצד המאחר. * **התמודדות עם "הפתעות דיוניות":** כאשר צד נתקל ב"הפתעה דיונית" (כגון תצהיר שהוגש באיחור), עליו להגיש התנגדות מנומקת ומפורטת, תוך שהוא מדגיש את הפגיעה הדיונית שנגרמה לו ואת הקושי הבלתי מתפשר להתמודד עם הראיה החדשה. ההחלטה מאששת את החשיבות של ניהול הליך הוגן ויעיל, תוך מתן דגש מיוחד על חקר האמת, גם במחיר של גמישות דיונית מסוימת.