ע"פ 94/65

תקציר

המערערת במקרה זה הורשעה לפי סעיף 5 לחוק לתיקון דיני העונשין, התשכ"ב-1962, בהחזקת דירה שבה עסקה בזנות. היא ערערה על ההחלטה בנימוק שהדירה שימשה גם למגוריה, ולכן אין להרשיע אותה לפי הסעיף האמור. בית המשפט העליון דחה את הערעור ברוב קולות, בקובעו כי כוונת המחוקק מאחורי סעיף 5 הייתה להילחם במטרד של החזקת מקומות לזנות, וכי התוצאות המזיקות של מטרד כזה אינן תלויות בשאלה אם האישה מתגוררת שם. עוד קבע הרוב, כי לשון הסעיף רחבה דיה כדי לכלול אישה שבבעלותה מקום זנות גם אם שימש כמקום מגוריה, וכי אין להחיל פרשנות מילולית של החוק במקרה זה, שכן הדבר יוביל לתוצאות בלתי צודקות. השופט זוסמן, בחוות דעת חולקת, טען כי המחוקק לא התכוון לכלול את מגורי האישה בגדר סעיף 5, שכן בכך יהיה בכך כדי להפוך בעקיפין את מעשה הזנות עצמו לעבירה פלילית, שאינו אסור על פי החוק. כמו כן, הוא הדגיש כי העונש החמור של חמש שנות מאסר בגין הפרת סעיף 5 אינו מידתי אם המקום המדובר הוא גם מקום מגוריה של האישה. השופט לנדוי, אף הוא חולק, הסכים עם פרשנותו של השופט זוסמן והוסיף כי לשון סעיף 5 היא עמומה, ובכך מאפשרת פרשנות מקלה לטובת המערער.