פ"א 18505-05-16

תקציר

פרשת "הסוכה הלבנה" התמקדה בפעילות הבנייה הבלתי מורשית של המשיב בחוף הצפוני של אשקלון, והובילה להגשת כתב אישום בגין ריבוי עבירות לפי חוק התכנון והבניה. בית המשפט קמא זיכה את המשיב ממרבית האישומים, בנימוק של הגנה מפני צדק בשל יחס שרירותי לכאורה מצד הרשויות ופגמים פרוצדורליים לאורך שנים של עיכובים משפטיים ומנהליים. הערעור ערער על החלטה זו, בטענה ליישום שגוי של עקרונות ההגנה על הצדק, לרבות אכיפה בררנית והתעללות לכאורה מצד רשויות התכנון. ערכאת הערעור סקרה את ממצאי המשפט הראשון, בחנה את התשתית העובדתית והמשפטית לעבודות שבוצעו, במיוחד לאור היתרי בנייה שפג תוקפם או מותנים בשנים 1976 ו-2005 עליהם הסתמכה המשיבה בטעות. ערכאת הערעור מצאה פגמים בפסיקה הראשונית, במיוחד בכל הנוגע לזיכויים המבוססים על הנחות של תוקף היתר או פרקטיקות בנייה מקומיות מקלות. היא דחתה טענות להגנת הצדק, תוך הדגשת תחילת העבודה הבלתי מורשית של המשיבה בטרם הגשת בקשה לחידוש היתרים, תוך שהיא חותרת תחת ההגנה של פיקוח פרוצדורלי גרידא. המפתח לפסק הדין היה הדעה כי השרירותיות הנטענת בהליכי תכנון העיר אינה מצדיקה עקיפת דרישות החוק, במיוחד נוכח הסיכונים לשלום הציבור והפגיעה בטוהר התכנון. ערכאת הערעור החזירה מספר סעיפים, ביטלה את הגנת הצדק והחזירה את התיק לבית משפט קמא לצורך מתן גזר הדין, תוך הדגשת ההשלכות הרחבות יותר של קיום תקנות הבנייה כנגד קובלנות אישיות או פרוצדורליות.