דב"ע נד/1 - 4

תקציר

התיק נסוב סביב העברת הבעלות במפעל מהתעשייה האווירית לישראל בע"מ (התעשייה האווירית) לגוף אחר, רמתא בע"מ. השאלה העומדת על הפרק היא האם עובדי המפעל מחויבים להעביר את העסקתם לרמטה בע"מ ללא הסכמתם ובאותם תנאים, או שמא עומדת להם הזכות להמשיך את העסקתם בתעשייה האווירית. בית הדין האזורי קבע כי הסכמת העובדים אינה נדרשת לצורך ההעברה וכי העובדים יידרשו לעבור לחברת רמטה בע"מ באותם תנאים, אחרת ייאלצו להתפטר. ההסתדרות הכללית של העובדים בישראל ערערה על החלטה זו וטענה כי לעובדים צריכה להיות הזכות לבחור את מעסיקם וכי נדרשת הסכמתם להעברה. בית הדין הארצי לעבודה, בהחלטת רוב, דחה את הערעור. בית הדין קבע כי בעוד שלעובדים יש זכות לבחור את מעסיקם, שינוי בעלות אינו מסיים אוטומטית את יחסי עובד-מעביד. עובדים שאינם מעוניינים להמשיך לעבוד אצל הבעלים החדש רשאים להתפטר, אך אינם זכאים להישאר עובדים של המעסיק הקודם. כמו כן, הסכמת העובדים או הארגון היציג שלהם אינה נדרשת לצורך ההעברה עצמה. עוד קבע בית הדין כי חובתה של התעשייה האווירית על פי ההסכם הקיבוצי היא לדאוג להגנה על זכויות עובדיה, אך אין זו כוללת את הזכות לבחור את מעסיקם. בנוסף, בית הדין מצא כי הבטחות קודמות של התעשייה האווירית לעובדים בדבר שמירת זכויותיהם אינן מחייבות מבחינה משפטית. עם זאת, השופטים הדגישו כי על כל הצדדים לנהוג בתום לב, ועל המעסיק החדש להגן על זכויות העובדים. דעת הרוב קבעה כי עובדים שאינם מעוניינים להמשיך לעבוד אצל המעסיק החדש חייבים להתפטר, והתפטרות זו תזכה אותם בפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. השופט ברק, בדעת מיעוט, חלק על פרשנות הרוב לחוק. הוא טען כי לעובדים צריכה להיות הזכות לבחור את מעסיקם וכי העברת מפעל לידיים חדשות צריכה להיחשב כהפרה של חוזה העבודה, המזכה עובדים בפיצויי פיטורים אם יבחרו להתפטר. לדברי השופט ברק, דרישת תום הלב חלה על כל הצדדים, והעובדים והארגון היציג שלהם חייבים לנהל משא ומתן בתום לב עם המעסיק החדש.