ת"א 2707-10-18

תקציר

בית המשפט מצא כי הנתבעים הפרו מזכר הבנות עם התובעת בכך שלא חתמו על הסכם מכר לחלקת מקרקעין, כפי שנקבע במזכר ההבנות. מזכר ההבנות היה מסמך משפטי מחייב שהתווה את תנאי המכירה ושימש צעד מקדים לקראת חוזה מפורט יותר. הנתבעים טענו כי מזכר ההבנות בטל בשל מצג שווא ואי חוקיות, אך בית המשפט מצא טענות אלה סותרות את תביעתם לפיצוי מוסכם על בסיס תוקפו של מזכר ההבנות. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי טענות הנתבעים בדבר זכויותיה של התובעת בחלקה והצורך בתשלום ראשוני אינן מבוססות ואינן מצדיקות את סירובם לחתום על הסכם המכר. התובעים הציגו אישור מרשות מקרקעי ישראל המאשר את זכויותיהם בנכס בתוך פרק הזמן הנקוב במזכר ההבנות. בית המשפט דחה גם טענות וטיעונים אחרים שהציגו הנתבעים לביטול מזכר ההבנות, וקבע כי הן אינן מבוססות או אינן רלוונטיות. באשר לתביעת התובעים לפיצוי מוסכם, פסק בית המשפט לטובתם, וקבע את הפיצוי בשיעור סביר ומקובל של 10% ממחיר המכירה של המגרש. עם זאת, בית המשפט הורה לתובעת להחזיר לנתבעים את המקדמה בסך 15,000 ₪ עם ביטול ההסכם. בנוסף, דחה בית המשפט את התביעה שכנגד של הנתבעים, שהתבססה על הטענה כי התובעת הפרה את מזכר ההבנות בכך שלא הציגה את תעודת הזכויות. לבסוף, קבע בית המשפט כי הנתבעים בת"א 2707-10-18 חייבים בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורך דין, בסך 75,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כקבוע בחוק.