ע"א 18/89

תקציר

בסכסוך משפטי שעסק בהפרת חוזה בין השל בע"מ לבין חיים פרידמן ושות' בע"מ, ביקשה המערערת, השל, לאכוף תניה בדבר פיצוי מוסכם לאחר שהמשיב, פרידמן, לא שילם סכום חודשי בגין אי שכירת שטח מסחרי. בתחילה פסק בית המשפט לטובת הפחתת הריבית מ-10% בחודש (120% בשנה) ל-10% בשנה, לאחר שפרידמן טען כי ההסכם מתכוון לריבית שנתית. עם זאת, בית המשפט העליון שב ובחן סוגיה זו, ובחן האם ניתן להתאים את סעיף הפיצוי המוסכם לפי סעיף 15(א) לחוק החוזים, המאפשר התערבות אם הפיצוי נעדר יחס סביר לנזק הנראה לעין. בית המשפט מצא כי בעוד שהשל צפתה כי תזדקק לאשראי בשל בעיות נזילות, שהובילו לפרצה שתשפיע באופן משמעותי על כספיה, הריבית השנתית של 120% הייתה בלתי פרופורציונלית בהשוואה לריביות ריאליות בשוק סביב 35%. בית המשפט התאים את השיעור ל-35% בשנה, מתוך הכרה בצורך ליישר קו עם ההשלכות הכספיות בפועל שנצפו בעת כריתת החוזה. בנוסף, טענתו של פרידמן בדבר טעות סופר בנוגע לריבית נבחנה מחדש, מה שהצדיק הזדמנויות הגנה נוספות, מה שהוביל לחזרת התיק לערכאה נמוכה יותר להליכים נוספים. פסק הדין הדגיש את השמירה על פיצוי סביר התואם את הנזקים הצפויים ואת הצורך בהליך משפטי הוגן בפסקי דין של חובות.