ת"א 195/01

תקציר

המשיב, יבואן סוללות לטלפונים סלולריים, הגיש תביעה לפסק דין הצהרתי בעניין סיווג הסוללות בשנת 1992. המשיב טען כי סיווג הסוללות על ידי העותרת היה שגוי ומפלה, שכן יבואנים אחרים הורשו להשתמש בסיווג אחר. המשיב ביקש סעד אופרטיבי על סמך פסק דין זה בשנת 2001. העותר ביקש לדחות את התביעה בעילה של התיישנות והיעדר עילת תביעה. בית המשפט קבע כי אין לכלול את התקופה שבה תלויה ועומדת התביעה לפסק דין הצהרתי בחישוב תקופת ההתיישנות של התביעה הנוכחית. לחילופין, מצא בית המשפט כי המשיבים היו מודעים לעובדות המקימות את עילת התביעה בינואר 1994, ומאחר שהתביעה הוגשה ארבעה ימים בלבד לאחר תום תקופת ההתיישנות, אין להתחשב בשיהוי קל זה. אשר לעילת ההפליה, מצא בית המשפט כי טענת המשיבים אינה ברורה דיה. בעוד שהמשיבים טענו כי ליבואנים אחרים היו הסדרים שונים עם העותר, לא ברור כיצד הסדרים אלה הובילו להסתלקותה של המשיבה מהשוק עוד בשנת 1992. בית המשפט קבע כי יש להתחשב בתקופת התביעה הקודמת לצורך תקופת ההתיישנות בדבר הפליה. עוד מצא בית המשפט כי הנזק והקשר הסיבתי התרחשו לכאורה בחודש אוקטובר 1992, עת נסוגה המשיבה מהשוק. עם זאת, מאחר שקיימת אפשרות שהמשיבים לא היו מודעים לעובדות התומכות בטענת האפליה שלהם, השאיר בית המשפט שאלה זו לבירור במהלך המשפט, וסירב לדחות את התביעה על הסף בנימוקים אלה. ההחלטה הייתה זמנית, ולשני הצדדים הותר להציג ראיות נוספות בדבר תקופת ההתיישנות וקיומה של עילת תביעה. בית המשפט קבע משפט לספטמבר 2006, ומועד הדיון נקבע לינואר 2007.