ע"ע 34362-11-14

תקציר

הערעור מערער על הכרתו של בית הדין האזורי ביחסי קבלן עצמאי בין המערערת לבין החברה המשיבה, במקום יחסי עובד-מעביד. החלטת בית הדין האזורי התבססה בעיקרה על סעיף 46 לחוק הדואר, הקובע כי מערכת היחסים בין רשות הדואר לבין סוכני הדואר שלה לא תיראה, לכל דבר ועניין, כיחסי עובד-מעביד. בית המשפט העליון פירש סעיף זה בעבר בפרשת נקש, וקבע כי מטרת הסעיף היא לאפשר לרשות לבצע חלוקת דואר באמצעות מיקור חוץ, ולא לאפשר לה לשלול מעובדיה את זכויותיהם. לפיכך, יש לקבוע את מעמדו של שכיר או קבלן עצמאי על פי המבחנים הרגילים בדיני העבודה. מאוחר יותר תוקן חוק הדואר והבהיר כי הרשות רשאית לבצע את תפקידיה באמצעות סוכני דואר וכי היחסים בין הרשות לבין סוכנים אלה לא יראו כיחסי עובד-מעביד. עם זאת, התיקון לא נועד לסתור את הלכת נק"ש, ומטרתו הברורה של המחוקק הייתה למנוע מצב בו הועסקו עובדים מהותיים כקבלנים עצמאיים. לפיכך, בית הדין קבע כי ההוראה אינה מקימה חזקה חלוטה בדבר היעדר יחסי עובד-מעביד. במקום זאת, היא מגבילה את הרשאת הרשות לבצע משימות באמצעות מיקור חוץ למקרים של הפצת דואר בהיקף נמוך. משכך, קבע בית הדין כי בין המערערת לבין החברה מתקיימים יחסי עובד-מעביד החל מיום 1.3.2006, וכי המערערת מועסקת כשכירה החל מיום 18.7.2000. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי כדי לבחון את ההשלכות הכספיות של החלטה זו. בשני המקרים חויבה החברה לשלם למערער הוצאות בסך 25,000 ₪.