רע"א 35511-02-23

תקציר

על הנאשם נגזר קנס בסך 70 אלף שקל בגין עבודות בנייה ללא היתר ועבירות נוספות בחודש יוני 2018. הקנס היה אמור להיות משולם בתשלומים של 2,000 שקל לחודש. הנתבע שילם את מלוא הסכום אך לא במועדים שנקבעו, וכתוצאה מכך נגרם פיגור נוסף בסך 43,782 ₪. פנייתו הראשונה של הנתבע לבית משפט קמא, שהוגשה ביוני 2022, ביקשה לבטל או להקטין את הפיגור, תוך ציון מגפת הקורונה כסיבה לאי יכולתו לשלם. עם זאת, מהראיות עולה כי הנתבע הפסיק לשלם תשלומים שוטפים חצי שנה לפני פרוץ המגפה, ובקשתו נדחתה. שמונה חודשים לאחר מכן הגיש הנתבע בקשה נוספת, שגם היא נדחתה, שכן היא נחשבה לעיון חוזר בבקשה הקודמת ולא הייתה הצדקה סבירה לעיכוב בתשלום. לאחר מכן הגיש הנאשם בקשה להארכת מועד לערעור על החלטת בית משפט קמא והגיש בקשת רשות ערעור. בקשת רשות הערעור נדחתה משום שביקשה להחליף את שיקול דעתה של ערכאת הערעור בשיקול דעתה של ערכאת הערעור בשיקול דעתה של ערכאת קמא, והשיהוי הניכר בהגשת הבקשה לא היה מוצדק. השופט הסכים עם החלטות בית משפט קמא ודחה את בקשת רשות הערעור, תוך שהוא מציין כי השיהוי הרב בשתי הבקשות לבית משפט קמא וחוסר ההצדקה בטיעוני הנאשם מצדיקים את הדחייה.