ת"א 47817-11-11

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת הנוגעת למקרקעין שהוריש הסב בצוואתו, כאשר התובע טוען כי הקרקע ניתנה לו במתנה על ידי סבו בשנת 1987, בעוד הנתבעים טוענים אחרת. שאלת המפתח היא האם התובע, שיזם את התביעה הנוכחית, היה מודע להליכים משפטיים קודמים בנוגע לאותה חלקת קרקע, שנמשכו למעלה מעשור והסתיימו בפסק דין לטובת עמדת הנתבעים. המשפט התמקד בקביעה האם התובע ידע על ההליכים הקודמים ולכן נמנע ממנו מבחינה משפטית ליזום תביעה חדשה, או שמא היו די ראיות המצביעות על נתק בין התובע לבין אביו, שהיה צד להליך הקודם. השופטת מפרטת בהרחבה את ההיסטוריה של הסכסוך המשפטי, לרבות התביעה הקודמת שהגיש אביה של התובעת, והערעורים שבאו בעקבותיה. השופטת מציינת כי תצהיר אביו של התובע וחקירתו הנגדית אינם מבססים באופן משכנע נתק מוחלט בין התובע לאביו. יתרה מכך, השופטת מצביעה על היעדר עדויות של עדי מפתח שהיו יכולות לשפוך אור על מערכת היחסים בין התובע לאביהם, בהם אחיו של התובע, זיידון, ושכן בשם סלמאן דהוד. תצהיריהם נמצאו לא רלוונטיים ולא הוגשו לעדות בא כוח התובע. מנגד, עד הנתבעים, איברהים חוסיין אבו דלו, הותיר רושם מהימן וציין כי התובע נכח בחלק מהדיונים בהליכים הקודמים. השופט מסיק כי התובעים לא שכנעו את בית המשפט כי לא היו מודעים להליכים המשפטיים הקודמים. משכך, קובעת השופטת כי לתובעת ניתנה הזדמנות להציג את טענותיה בתביעה הקודמת באמצעות אביהן, שייצג את האינטרסים שלהן. לפיכך, חל עקרון ההשתק המשפטי, והתביעה הנוכחית, בהיותה דומה באופיה, נדחית. עוד מציינת השופטת כי סיכויי התובע להוכיח את תביעתו ללא ראיה בכתב לעסקת מתנה קלושים. לבסוף חויב התובע לשאת בהוצאות המשפט, בסך 10,000 ₪.