בר"ע 3343/07

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לתביעת נזיקין שהגיש מבקש נגד המשיב, אשר עברה שיהוי והארכות מרובות בשל פעולות הצדדים. בית משפט קמא הטיל סנקציות על שני הצדדים והורה להם לשלם הוצאות לאוצר המדינה, כאשר תשלום הוצאות אלה היה תנאי להמשך ההליכים. המבקש ערער על החלטה זו, כאשר המשיב הסכים לערעור, ושני הצדדים ביקשו לבטל את צו ההוצאות ההדדי. ערכאת הערעור הכירה בסמכותו של בית משפט קמא להטיל הוצאות כאלה מכוח תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרת הטלת סנקציות כאשר צד מאריך הליכים משפטיים שלא לצורך. בית המשפט הזהיר מפני פסיקות שגרתיות בנושא הוצאות והדגיש את הצורך במיתון בהטלתן. באשר להתנהלותו של המבקש, מצא בית המשפט כי אמנם הייתה אי בהירות ראשונית מסוימת בנוגע להגשת תצהירים, אך המבקש תרם לאי ההבנה ולא פעל בשקידה לבירורה. כתוצאה מכך, מעשיו של המבקש הביאו לבזבוז זמן שיפוטי והצדיקו הטלת הוצאות. על התנהלותה של המשיבה נמתחה ביקורת גם על כך שלא הגישה תצהירים למרות ריבוי הארכות, והסכמתה לבקשה המשותפת לא גברה על הצורך בסנקציה. עם זאת, ערכאת הערעור הסכימה כי אין מקום לקשור בין המשך ההליכים לבין תשלום הוצאות. בסופו של דבר נדחתה בקשת רשות הערעור, אך התנאי לתשלום הוסר, כאשר בית המשפט הדגיש כי גביית ההוצאות תטופל בנפרד.