ע"פ 351/80

תקציר

במקרה שלפנינו, הורשע המערער על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשוד, כאשר עונשו כולל שמונה שנות מאסר, חמש מהן לריצוי בפועל. ההרשעה התבססה בעיקר על ראיות נסיבתיות ועל עדותו של ליבוביץ, עד ראייה שזיהה את המערער אך התחמק בחקירתו הנגדית בשל חשש להפחדה. בית המשפט העליון בחן את קבילות הודעתו של ליבוביץ לפי סעיף 10א לפקודת הראיות. בית המשפט קבע כי למרות חששות ההפחדה המגבילים חקירה נגדית אפקטיבית, האמירה קבילה. בהחלטה הודגש כי כוונת המחוקק הייתה להתמודד עם הפחדת עדים, ולאפשר קבילות אם האמרה מאומתת גם אם העד נמנע מפרטים נוספים מחשש לכך. ראיות נסיבתיות כגון זיהוי בגדים, צליעתו של המערער, פציעות התואמות את זירת הפשע וטביעות נעליים תואמות היו משכנעות דיין כדי לבסס את ההרשעה, כאשר הראיות המצטברות מספקות מסקנה הגיונית מעבר לכל ספק סביר. המערער ניסה להסביר גם את הראיות נגדו, אך דבריו נמצאו בלתי עקביים ולא משכנעים. למרות גילו הצעיר ונכותו של המערער, בית המשפט מצא את העונש הולם בהתחשב בחומרת העבירה. לפיכך, הערעור על ההרשעה וגזר הדין נדחה.