ת"א 56752-01-18

תקציר

התובעת, בן אור פיין אחזקות בע"מ, תבעה את הנתבעים בגין אי קיום הסכם לכאורה להעברת הזכויות בחלקת קרקע ברמת גן. התובעת טענה כי הגיעה להסכם עם הנתבע הראשון, מר דולינגר, לרכישת 50% מהזכויות במקרקעין, והציגה הסכם חתום כראיה. עם זאת, הנתבעים טענו כי העסקה מעולם לא נסגרה סופית וכי התמורה שימשה למטרות אחרות לבקשת בא כוח התובעת. המקרה נסב סביב השאלה האם ההסכם תקף ואם כן, מדוע הצדדים לא יישמו אותו. השופט פסק לטובת הנתבעים ודחה את התביעה. השופט קיבל את הטענה שמר דולינגר חתם על ההסכם, אך מצא כי התובע לא הביא ראיות משכנעות לתשלום התמורה. יתר על כן, התנהלות הצדדים לאורך השנים סתרה את קיומו של הסכם מחייב, שכן התובעת לא נקטה בצעדים לאכיפתו והנתבעים ניהלו בגלוי עסקים הקשורים לחלקה. עוד ציינה השופטת כי השיהוי של התובע בהגשת התביעה פגע ביכולתם של הנתבעים להגן על עצמם, מה גם שמצבו הבריאותי של מר דולינגר הידרדר והוא לא היה זמין לעדות. ככלל, השופטת הגיעה למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה. לפיכך נדחתה התביעה, והתובע חויב בהוצאות משפט של הנתבעים.