בג"צ 9402/03

תקציר

פסק הדין עוסק בעתירות נגד דחיית התנגדויות לתוכנית המתאר המחוזית למחוז מרכז, תמ"א 21/3. העותרים, בעלי קרקעות ליד הרצליה, טענו כי הם מנועים באופן בלתי הוגן מלפתח את אדמותיהם, בניגוד לשכניהם שאדמותיהם יועדו לפיתוח. העותרים טענו כי ייעוד מוגבל זה הוא מפלה, במיוחד כאשר אדמות מדינה סמוכות, מתחם תעש, מיועדות לפיתוח. הם ביקשו לשנות את ייעוד אדמותיהם למטרות מגורים ומסחר כדי ליישר קו עם התפתחויות שכנות אלה. עם זאת, בית המשפט פסק נגד העותרים והדגיש כי ייעוד אדמתם כגן לאומי ושמורת נוף מבוסס על שיקולים תכנוניים וציבוריים חשובים, כגון שמירה על שטחים פתוחים וערכי טבע באזור מפותח בצפיפות. פסק הדין דחה גם את הטענות לאפליה, וציין כי התכנון הקודם לא הקים זכות חוקית לפיתוח דומה של מקרקעי העותרים. בנוסף, פערים בייעוד ההיסטורי לא זיכו את העותרים בזכויות פיתוח עתידיות דומות. בית המשפט קבע כי החלטת הממשלה לפתח את מתחם תעש, כחלק מאסטרטגיה תכנונית רחבה יותר המבטיחה רצף של צמיחה עירונית ושמירה על הסביבה, תקפה. ההחלטה הדגישה כי אינטרסים כלכליים, כמו מימון העתקת מפעל תעש באמצעות מכירת קרקעות, אינם מהווים שיקול תכנוני פסול. בית המשפט גם לא מצא חובה לבצע הליך איחוד קרקעות לחלוקה שוויונית של הזדמנויות הפיתוח כפי שביקשו העותרים. פסק הדין הסתיים מבלי להורות על הוצאות והותיר פתוחה לעותרים את האפשרות לתבוע פיצויים לפי חוק התכנון והבנייה בגין הפסדים פוטנציאליים עקב שינויי ייעוד. השופט ס' ג'ובראן הסכים עם הדברים, והשופטת א' חיות הסכימה עם החשיבות שלא לייתר שיקולים תכנוניים עתידיים בין הקרקעות שבמחלוקת לבין מתחם תעש.