ת"א 71461-12-20

תקציר

התובעת, גלינה גולדנברג, תבעה את הנתבעים בגין הפרת חוזה, בטענה כי הבטיחו לה זכויות בעלות בשתי דירות שרכשה מהם, שיאפשרו לה ולבנה לגור בהן דרך קבע ללא כל מגבלה. שתי הדירות, במספרים 2203 ו-2204, היו חלק ממלון סוויטות בשם "פרויקט אוקיינוס איילנד נתניה". גולדנברג טענה כי הנתבעים הציגו בפניה עובדות שונות מאלה שצוינו במסמכים הכתובים עליהם חתמה, בהם צוין במפורש כי זכויותיה בדירות מוגבלות. השופטת פסקה לטובת הנתבעים, וציינה כי הסכמי המכר והמסמכים הנלווים מראים בבירור כי גולדנברג ידעה שזכויות המגורים שהיא רוכשת מוגבלות למספר חודשים בכל שנה. השופטת דחתה את עדותה בעל פה של גולדנברג, שסתרה את הרישומים הכתובים, וקבעה כי היא אכן יוצגה על ידי עורך דין במהלך המשא ומתן והבינה היטב את תנאי החוזה. זאת ועוד, השופט קבע כי הנתבעים לא הבטיחו כל הבטחות למגורי קבע וכי טענותיו של גולדנברג בהקשר זה הן ניסיון לעוות את משמעות המסמכים. בנוסף, התייחסה השופטת לעיכוב ברישום המלון והדירות בטאבו, הליך שהושלם מאז, ולא מצאה כל נזק שנגרם לגולדנברג מעיכוב זה. השופטת דחתה גם את טענותיה של גולדנברג בדבר רישום לקוי של גודל הדירות ואי רישום שתי חניות ומחסן, שכן טענות אלה לא פורטו בכתב תביעתה. בסופו של דבר קבעה השופטת כי מדובר בהסכמים ברורים וחד משמעיים, המייצגים רכישה תקפה של דירות נופש בבית מלון. תביעתה של גולדנברג נדחתה, והיא חויבה לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 30 אלף שקל.