עמ"נ 63007-09-23

תקציר

בית המשפט החליט שלא להתערב בהחלטת המשיב לשלול רישיון ישיבה של אזרח זר בישראל. היקף שיקול דעתו של שר הפנים במתן אשרות או רישיונות ישיבה הוא רחב, והחלטת המשיב אושרה גם על ידי בית הדין לעררים, שמומחיותו בעניינים אלה מוכרת. בית המשפט מצא כי המערער לא עשה מאמצים מספיקים לאמת את זהותו ולברר את ארץ מוצאו, למרות בקשות רבות של הרשויות בישראל. במהלך השנים מסר המערער מידע סותר אודות שנת לידתו, דרכוניו, קרובי משפחתו והיסטוריית העבודה שלו. כיוון שכך, טענותיו נותרו בלתי מבוססות ובלתי משכנעות. פסק הדין בערעור אזרחי מס' 20507-09-18 ציין אף הוא סתירות אלה וקבע כי לא ניתן לקבל טענות עובדתיות שהעלה המערער. זאת ועוד, המערער לא נקט לאחר פסק דין זה צעדים משמעותיים לביסוס טענותיו בדבר זהותו. בית המשפט הדגיש כי חוסר המעש של המערער, במיוחד לאחר פסק הדין האמור, יחד עם הסתירות בגרסאותיו, הצדיקו את דחיית ערעורו. ההחלטה לשלול את רישיון השהייה שלו עמדה בעינה, וצו הביניים שמנע זאת הוסר. המערער חויב לשלם למשיב את הוצאותיו ושכר טרחת עורך דינו בסך 7,500 ₪, ואילו הבטוחה שהופקדה על ידי המערערת תועבר למשיב.