עב"ל 48950-01-20

תקציר

הערעור מתמקד בשאלה האם פקיד ההתנגדויות של המוסד לביטוח לאומי הפר את המועד האחרון להגשת השגה לפי סעיף 359(ח) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], ואם כן, מהן השלכותיה של הפרה זו. הרכב של שלושה שופטים בבית הדין הארצי לעבודה החליט פה אחד כי נושא המשרה לא החמיץ את המועד האחרון. הם הסכימו כי המועד האחרון לתגובת הקצין נספר מיום שהמערער מסר את המסמכים והפרטים הנדרשים, ולא מיום הגשת ההתנגדות. במקרה זה, ביקש הקצין מהמערער פרטים ומסמכים נוספים שהביאו להארכת המועד. עוד הסכימו השופטים כי גם אם המועד האחרון היה מתפספס, התוצאה לא הייתה קבלת ההתנגדות. הם סיווגו את כוונת המחוקק העומדת מאחורי סעיף 359(ח) כהוראה מנחה ולא כהוראה מחייבת, כלומר חלוף הזמן אינו מונע בהכרח הפעלת סמכות מינהלית. יתר על כן, השופטים הדגישו כי נציגי המערערת ביקשו להאריך את המועד האחרון להמצאת מסמכים, מה שמונע מהם לטעון מאוחר יותר כי המועד האחרון הוחמץ. לבסוף, ציין בית המשפט כי ההנחיות הפנימיות של המוסד לביטוח לאומי, הקובעות כי החמצת המועד תביא לקבלה אוטומטית של ההתנגדות, אינן מוחלטות וניתן לגבור עליהן בנסיבות מוצדקות, שהיו קיימות במקרה זה. לפיכך, דחה בית המשפט את הערעור בקובעו כי החלטת הקצין ניתנה במועד ולא חרגה מהמועד הקבוע בסעיף 359(ח).