ע"א 4997/92

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שקיבל את טענת האב כי הוא הבעלים של חלקת אדמה שעליה בית וכי ייפוי כוח נוטריוני שניתן לבנו, אשר העביר את זכויותיו, בטל בשל תרמית. האב טען כי הבן השיג במרמה את חתימתו על ייפוי הכוח בטענה שהוא נחוץ לצרכי איחוד משפחות. בית המשפט העליון אישר את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי ראיות האב, שהיו עדיפות על פני אלה של הבן, קבעו כי ייפוי הכוח אכן הושג במרמה, וכי מטרתו הוצגה בפני האב באופן מטעה. זאת ועוד, בית המשפט העליון הסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הסכם מכר שנחתם לכאורה על ידי האב לטובת הבן אינו תקף, שכן חתימת האב עליו לא הוכחה, וממילא היו סתירות בטענות הבן וסתירות בעדותו. בית המשפט העליון הדגיש כי ייפויי כוח בלתי חוזרים הם בדרך כלל חזקים, אך ניתן להשתמש בעדות בעל פה כדי לבסס הונאה או טעות, שהודגמה בהצלחה במקרה זה. הערעור נדחה, והמערערים חויבו לשלם את הוצאות המשיב. השופט טל הוסיף הערה המדגישה את חכמת דברי חז"ל כי קונה הוא אדון לעצמו, מה שהתפרש כמי שכותב את נכסיו לילדיו במהלך חייו.